Psa'him
Daf 28b
משנה: מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּתִשְׁעָה בְאָב עוֹשִׂין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת אֵין עוֹשִׂין. וּבְכָל מָקוֹם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּטֵלִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר יַעֲשׂוּ כָל אָדָם עַצמָן כְתַלְמִידֵי חֲכָמִים.
Traduction
Dans certaines localités, on se livre au travail le jour du 9 Ab; dans d’autres, on s’en abstient; mais en tous lieux les gens instruits, ou d’étude, s’en abstiennent (en signe de deuil). R. Simon b. Gamliel dit que toute le monde devrait en ce jour adopter la même règle de conduite.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב. ואין חוששין משום אבילות:
ובכ''מ ת''ח בטלין. שמחמירין על עצמם שלא יסיחו דעחם מהאבילות:
רשב''ג אומר לעולם יעשה אדם עצמו ת''ח. כך הוא נוסחת המשניות ומפרש בבבלי דה''ק שאם ירצה כל אדם לעשות עצמו בזה כת''ח רשאי ולא מיחזי כיוהרא שהרואה אותו בטל אומר מפני שאין לא מלאכה לעשות. ולפי נוסחא דהכא יעשו כל אדם וכו' מפרש בגמרא דכמתמיה הוא על דברי הת''ק דקאמר בכ''מ ת''ח בטלין א''כ יעשו כל אדם עצמן כת''ח ויחמירו על עצמן דבדבר של צער לא שייך מיחזי כיוהרא ומ''ש ת''ח דנקיט אלא כל עצמן של חכמים לא גזרו בטילה ממלאכה בת''ב כלל. ואין הל' כרשב''ג:
משנה: רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל מְלָאכָה שֶׁהִתְחִיל בָּהּ קוֹדֶם לְאַרְבָּעָה עָשָׂר גּוֹמְרָהּ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. אֲבָל לֹא יַתְחִיל בָּהּ בַּתְּחִלָּה בְאַרְבָּעָה עָשָׂר. אַף עַל פִּי שֶׁיָּכוֹל לְגוֹמְרָהּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים שָׁלֹשׁ אוּמָּנִיּוֹת עוֹשִׂין מְלָאכָה בְעַרְבֵי פְסָחִים הַחַייָטִים וְהַסַּפָּרִים וְהַכּוֹבְסִין. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הָרוֹצְעָנִים׃
Traduction
R. Meir dit: tout ouvrage commencé avant le 14 Nissan pourra être achevé le 14, mais on ne devra pas le commencer en ce jour, eut-on même assez de temps pour l’achever. Les autres sages disent: trois catégories d’ouvriers doivent seules travailler la veille de Pâques (en raison de l’urgence): les tailleurs, les barbiers et les blanchisseurs. R. Yossé b. R. Juda ajoute les cordonniers.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ר''מ אומר כל מלאכה וכו'. מפר' בגמרא ובלבד שהיא לצורך המועד אז אם התחיל בה קודם לי''ד גומרה בי''ד ואפי' במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אבל כל שאינה לצורך המועד תלייא במנהגא ולא יתחיל בתחלה בי''ד במקום שנהגו שלא לעשות ואפי' המלאכה היא לצורך המועד:
החייטין. מפרש בתוספתא והובאה בגמרא שכן מצינו קולא בהו בחולו של מועד שההדיוט תופר כדרכו והלכך בי''ד דקילא טפי אפי' אומן שרי בכ''מ:
והספרין והכובסין. שכן הבאין ממדינת הים והעולין מטומאה לטהרה וכיוצא בהו התירו להן חכמים לספר ולכבס בחולו של מועד ובי''ד דקיל טפי שרי לכל הספרים והכובסין:
אף הרוצענים. שכן עולי רגלים התירו להן להיות מתקנין מנעליהם בחה''מ וחכמי' ס''ל אין למידין תחלת מלאכה לעשות מנעלים חדשים מסוף מלאכה תיקון מנעלים של עולי רגלים. והכא בגמ' קאמר עולי רגלים לא שכיחו דעבדי להא לפי שרובן עשירים היו ובבהמה היו עולין ולא היו צריכין לתקן ולעשות זה במועד עד שיבאו לביתם:
גמ' ר''מ אומר וכו' ובלבד וכו'. כדפרישית במתני':
וחכ''א וכו'. תוספתא היא בפ' שלישי כדפרישית במתני':
משנה: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בִּיהוּדָה הָיוּ עוֹשִׂין מְלָאכָה בְעַרְבֵי פְסָחִים עַד חֲצוֹת. וּבַגָּלִיל לֹא הָיוּ עוֹשִׂין כָּל עִקָּר. הַלַּיְלָה בֵּית שַׁמַּאי אוֹסְרִין וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין עַד שֶׁתֵּנֵץ הַחַמָּה׃
Traduction
Les sages disent: en Judée, on se livrait au travail la veille de Pâques jusqu’à midi; mais en Galilée, on ne faisait rien pendant toute la journée. Quant à la nuit du 14 (en Galilée), selon l’école de Shammaï, il est aussi défendu de travailler; selon l’école de Hillel, c’est permis jusqu’aux premiers rayons du soleil.
Pnei Moshe non traduit
מתני' וחכמים אומרי' וכו'. חכמים ס''ל דעשיית מלאכה בע''פ קודם חצות לאו במנהגא תלייא מילתא אלא מקומות יש שחלוקין בדינא שביהודה היו מתירין ועושין מלאכה עד חצות ובגליל היו אוסרין ולא עשו כל עיקר ואפי' קודם חצות:
הלילה. לדברי האוסרין כל היום פליגי דב''ש אוסרין כמו מלאכה האסורה בי''ט שאף הלילה אסורה וב''ה מתירין עד שתנץ החמה בי''ד דמידי דהוה אתענית שהיום אסר באכילה והלילה שלפניו מותר:
הלכה: רִבִּי אָבוּן רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא. כְּמַתְמִיַהּ. יַעֲשׂוּ כָל אָדָם עַצמָן תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. כָּל עַצְמָן לֹא גָזְרוּ חֲכָמִים בְּטֵילָה בְתִשְׁעָה בְאָב.
Traduction
R. Aboun, ou R. Simon b. Lakish au nom de R. Judan Nassi, dit: le second avis de la Mishna est exprimé pour manifester au premier interlocuteur (§ 5) son étonnement (interrogativement): est-ce que chacun doit se conduire comme les gens d’étude? Eux-mêmes n’ont pas prescrit partout le repos absolue en ce jour du 9 Ab.
Pnei Moshe non traduit
גמ' כמתמיה. הוא דקאמר רשב''ג וכו' כדפרישית במתני':
הלכה: הָא יוֹם אָסוּר. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. יוֹם פֶּסַח הוא לַֽיי. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. שְׁנֵי תַלְמִידִים שָׁנוּ אוֹתָהּ. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. אַשְׁכְּ;חִית אֲמַר. תְּלָתָא אִינּוּן. חַד אָמַר. אָסוּר. וְחַד אָמַר. מוּתָּר. וְחַד אָמַר. מִנְהָג.
Traduction
Il résulte de la Mishna qu’en Galilée, toute la journée du 14 il était interdit de travailler. On le déduit, dit R. Eliézer au nom de R. Oshia, du terme explétif jour dans ce verset (Lv 23, 4): c’est la Pâques à l’Eternel. R. Jacob b. Aha au nom de R. Yohanan et R. Ila au nom de R. Eliézer disent: les 2 enseignements (qui paraissent se contredire) expriment 2 avis différents. R. Zeira dit avoir entendu déclarer qu’il y a 3 avis: l’un dit que ce jour est interdit; le second, qu’il est permis de travailler en ce jour; enfin le 3e, que c’est une affaire d’usage local.
Pnei Moshe non traduit
גמ' הא יום אסור. אבגליל קאי דלדידהו לא פליגי ב''ש וב''ה אלא בליל י''ד הא יום אסור לד''ה:
ומנין וקאמר ר' הושעיה. יום פסח הוא לה'. מדכתיב ובחדש הראשון בארבעה עשר יום לחדש פסח הוא לה' משמע דכל יום י''ד נקרא עשיית הקרבן פסח ואסור במלאכה כדאמרי' ריש פרקין אינו בדין שתהא עסוק במלאכתך וקרבנך קרב:
שני תלמידי חכמים שנו אותה. המתני' דריש פרקין דתלו אותם במנהג והמתני' דהכא דאיכא דאסרי כל היום תרי תנאי נינהו ומי ששנה זו לא שנה זו:
אשכחית אמר תלתא אינון. אשכחן הכא דתלתא תנאי חלוקין בדבר:
חד אמר אסור. כל היום מדינא כהאי דאנשי גליל:
וחד אמר. מותר קודם חצות כאנשי יהודה וחד אמר דבמנהג תליא כתנא דריש פרקין:
הלכה: רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. כָּל מְלָאכָה שֶׁהִתְחִיל בָּהּ קוֹדֶם לְאַרְבָּעָה עָשָׂר גּוֹמְרָהּ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. וּבִלְבַד דָּבָר שֶׁהוּא לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. אֲבָל לֹא יַתְחִיל בָּהּ בַּתְּחִלָּה בְאַרְבָּעָה עָשָׂר אֲפִילוּ דָּבָר שֶׁהוּא לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. שָׁלֹשׁ אוּמָּנִיּוֹת עוֹשִׂין מְלָאכָה בְעַרְבֵי פְסָחִים. הַחַייָטִין. שֶׁכֵּן הִדְיוֹט תּוֹפֵר כְדַרְכּוֹ בְחוֹלוֹ שֶׁלְמוֹעֵד. הַסַּפָּרִין. שֶׁכֵּן נְזִירִין וּמְצוֹרָעִין מְגַלְּחִין בְּמוֹעֵד. הַכּוֹבְסִין. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הָעוֹלִים מִטּוּמְאָה לָטַהֲרָה לִהְיוֹת מְכַבְּסִין בְּמוֹעֵד. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הָרוֹצְעָנִים׃ שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ עוֹלֵי רְגָלִים לִהְיוֹת מְתַקְּנִין מִנְעֲלֵיהֵן וסַנְדָּלֵיהֶן בְּמוֹעֵד. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. אָשִׁירֵים הָיוּ וּבַבְּהֵמָה הָיוּ עוֹלִין.
Traduction
Il est permis d’achever les travaux commencés, si l’on en a besoin pour la fête de Pâques, sans toutefois les commencer le 14. Les autres sages autorisent les travaux de 3 sortes d’ouvriers: 1. Les tailleurs, puisqu’il est permis aux simples particuliers de coudre comme d’ordinaire pendant les demi-fêtes en cas d’urgence (ce sera donc permis aux ouvriers spéciaux le 14 Nissan, encore moins grave que le jour de demi-fête); 2. Les barbiers, puisque les Naziréens à l’issue de leur vœu et les lépreux guéris peuvent se raser aux jours de demi-fête (ce sera permis aux barbiers le 14 Nissan); 3. Les blanchisseurs, puisque c’est l’usage de ceux qui voient expirer l’époque d’impureté de laver leurs effets même aux jours de demi-fête, pour être bien purs (de même le 14 Nissan). R. Yossé b. R. Juda ajoute les cordonniers à cette énumération, puisqu’il est admis que ceux qui se rendent à Jérusalem aux 3 grandes fêtes, peuvent pendant la demi-fête réparer leurs chaussures et leurs sandales. Les autres sages ne comprennent pas ce dernier travail dans ceux qu’ils autorisent: car, disent-ils, ceux qui vont au Temple sont de riches propriétaires, arrivant en général sur une monture (et une telle réparation n’est pas urgente).
יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. מָהוּ לְהַדִּיחַ כְּבָשִׁין וּשְׁלָקוֹת מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלָן. רַב אָמַר. אָסוּר. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. מוּתָּר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. מַה טַעַם אָֽמְרוּ. מַדִּיחִין כְּבָשִׁים וּשְׁלָקוֹת מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלָן. מִפְּנֵי סַכָּנָה. שַׁנְייָא הִיא סַכָּנַת יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. שַׁנְייָא הִיא יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּחוֹל. הָתִיב רִבִּי חֲנַנְיָה חֲבֵרוֹן דְּרַבָּנִין. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי אֶלְעָזָר. יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת חַלּוֹת מִתְחַלְּקוֹת לָעָרֶב. שַׁנְייָא הִיא. שֶׁעַל יְדֵי שֶׁהוּא דָבָר קַל שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֹאכַל. הָתִיב רִבִּי פִינְחָס. מַתְנִיתָא דְרִבִּי לָֽעְזָר פְלִיגָא עָלוֹי. יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת שַׁבָּתוֹן שְׁבוּת וּבַחוֹל שַׁבָּתוֹן שְׁבוּת. אִם בַּחוֹל אַתְּ שׁוֹבֵת לֹא עָל שֶׁכֵּן בַּשַּׁבָּת. לֹא צוֹרְכָה דְלָא [אֲפִילוּ] דְבָרִים שֶׁאַתְּ מוּתָּר לַעֲשׂוֹתָן בַּחוֹל אַתְּ שׁוֹבֵת עֲלֵיהֶן בַּשַּׁבָּת. וְאֵי זוֹ זוֹ. זוֹ הַדָּחַת כְּבָשִׁים וּשׁלָקוֹת. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. נִרְאִין דְּבָרִים בְּדָבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לָבוֹא בְצוֹנֵין. אֲבָל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לָבוֹא בְרוֹתְחִין עַד דְּייָדָא גָֽלְשָׁה הוּא מְקַנֵּב. אָמַר רִבִּי מָנָא. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן. 28b אַף מִתְבַּייֵשׁ וְלֹא מְקַנֵּב. וְנִמְצָא בָא לִידֵי סַכָּנָה. רִבִּי בָּא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי. מָהוּ לְהַדִּיחַ כְּבָשִׁים וּשְׁלָקוֹת מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלָן. אָמַר לֵיהּ. שָׁרֵי. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא שָׁאַל לְרִבִּי חִייָה וּלְרִבִּי יָסָה. מָהוּ לְהַדִּיחַ כְּבָשִׁים וּשְׁלָקוֹת [מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלָן]. אָֽמְרֵי לֵיהּ. שָׁרֵי. רִבִּי זְעוּרָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי. מָהוּ מֵימַר לַחֲלִיטָה. עֲבַד לִי חֲלִיטָה. אָמַר לֵיהּ. שָׁרֵי. עֲבַד לִי תוֹפִין. שָׁרֵי. עֲבַד לִי פְתִילָה. אָמַר לֵיהּ. לֹא. מַה בֵין זֶה לָזֶה. זֶה אוֹכֶל נֶפֶשׁ. וְזֶה אֵינוֹ אוֹכֶל נֶפֶשׁ.
Traduction
Pendant le jour du Kippour qui se trouve être un samedi (147)B., Shabat 114b., est-il permis de laisser tremper dans l’eau des objets confits au vinaigre, ou bouillis, à partir de l’heure des vêpres (quelques heures avant la nuit, pour les dessaler)? Rav l’interdit; R. Eliézer le permet. R. Jacob b. Aha au nom de R. Eliézer expose pourquoi il est question d’un tel trempage en ce jour: c’est à cause du danger qu’il y aurait à ne pas avoir de quoi manger dès la rupture du jeûne à la nuit, et il n’y a pas de différence entre le Kippour qui coïncide avec le samedi et celui qui est en un jour de semaine. R. Hanania, compagnon des rabbins, objecta qu’il y a une Mishna opposée à cet avis de R. Eliézer (148)(Menahot 11, 7), fin.: au Temple (pour le retrait des pains de proposition que les cohanim mangeaient chaque samedi), si le Kippour coïncide avec le samedi, la distribution des pains avait lieu le soir après le Kippour, et non dans le jour, comme le veut ici R. Eliézer? Là, c’est différent, fut-il répondu, en ce que cette distribution étant vite faite, on pourrait s’oublier et manger de ces pains, ce qui n’a pas lieu pour le trempage. -Mais, objecta R. Pinhas, il y a un enseignement de R. Eliézer lui-même à opposer contre sa propre opinion, car il est dit: comme le terme ''shabaton'' est employé aussi bien à l’égard du Shabat qu’au sujet du Kippour (Ex 31, 15); (Lv 23, 3-34), si le Kippour tombe en un jour de semaine, le repos absolu est prescrit, et à plus forte raison si c’est un samedi. Il serait du reste inutile d’en parler, car cela va de soi; c’est seulement pour faire entendre que certains détails qu’il est permis de préparer en ce jour de Kippour, si c’est en semaine, sont interdits si c’est un samedi (par surcroît de repos), savoir de tremper à l’eau les mets confits ou bouillis. Toutefois, dit R. Jacob b. Zabdi au nom de R. Abahou, cette autorisation de préparer d’avance est seulement applicable à ce que l’on mange d’ordinaire à l’état froid; mais pour ce que l’on mangera chaud, c’est défendu, car à mesure que le mets chauffe, on peut enlever les feuilles de déchet, sans perte de temps. -Non, dit R. Mena, si l’on admettait cette distinction entre le chaud et le froid, il pourrait arriver à celui qui a honte de montrer qu’il voudrait le manger froid, d’omettre le déchet à enlever, et de s’exposer ainsi à des dangers mortels (c’est donc permis en tous cas). R. Aba demanda en présence de R. Imi s’il est permis de préparer les mets confits ou bouillis (149)Lorsque le Kippour est un jour de semaine. à partir de l’heure des vêpres? -R. Jacob b. Aha l’a permis, répondit-il. R. Mena adressa la même question à R. Hiya et R. Yassa, qui répondirent: -R. Zeira l’a permis. R. Zeira demanda devant R. Imi: est-il permis de dire à un boulanger païen de vous préparer d’avance de petits gâteaux? -Oui, c’est permis, ainsi que la préparation des biscottes. -Est-il permis aussi de lui demander la préparation d’une mèche, pour que l’on puisse allumer une lampe dès la nuit? -Non. -A quoi tient cette distinction? -C’est que les premières choses ont en vue la consommation (qu’il serait dangereux de faire attendre), tandis qu’il n’en est pas de même de la lumière.
Pnei Moshe non traduit
מהו להדיח כבשים ושלקות. ממיני ירק שבשאר יוה''כ מותר להדיחן מן המנחה ולמעל' כדי להכינן לערב מיד כדלקמן ואם חל להיות בשבת מהו:
בשם ר' אלעזר. טעמיה דמתיר שהרי מה טעם אמרו מדיחין אותן ביו''כ מן המנחה ולמעל' מפני סכנה הוא שלאחר התענית לא יהי' לו פנאי כל כך ואפשר שיש בהם תולעים ויבא לידי סכנה ולפיכך התירו לקנב הירק ולהדיחו וא''כ וכי שניא היא סכנה בין יוה''כ שחל להיות בשבת או שחל להיות בחול ואם מותר בזה מותר בזה מפני הסכנה:
מתניתא פליגא על ר''א. דתנינן בפ''ט דמנחות גבי חילוק לחם הפנים יה''כ שחל להיות בשבת החלות מתחלקות להכהנים לערב אלמא דחיישי' ביה''כ בשבת מן המנחה ולמעל' ואינן מתחלקות אלא לערב:
ומשני שנייא היא. התם שע''י שהוא דבר קל לאכלן שהרי הן אפויות חיישינן שמא ישכח שהוא יוה''כ ויאכל אבל הכא אינן ראויות לאכילה אלא שהוא מכינם שיהא ראוין לערב מיד:
מתניתא דר' אלעזר פליגא עלוי. כלומר מה ששמענו מר''א גופיה דהוה תני חדא ברייתא היא קשיא עליה דתני יה''כ שחל להיות בשבת שבתון שבות ובחול שבתון שבות. וכלומר נאמר בשבת שבתון שבות ונאמר ביום הכפורים שבתון שבות ולמה נאמר אי משום מלאכה הרי כבר נאמר לא תעשה כל מלכה אלא לומר שאפי' מדבר שאינו מלאכה ממש אתה שובת כך דרשו בברייתא והשתא קשיא כדמסיק אם בחול אתה שובת אמאי הצריכי לדרוש הכי ביה''כ שחל להיות בשבת שהרי אם יוה''כ שחל להיות בחול אתה שובת מכל דבר אם חל להיות בשבת לכ''ש:
לא צורכה דלא וכו'. אלא ודאי לא איצטריך אלא להא שאפי' דברים שאת מותר לעשות ביה''כ שחל להיות בחול ואיזו זו הדחת כבשים ושלקות שהתירו בשאר יה''כ מן המנחה ולמעלה את שובת עליהן אם חל להיות בשבת וקשיא לר''א:
נראין דברים. דמה שהתירו להדיחן ביה''כ שתל להיות בחול דוקא בדבר שדרכו לבא בצונן לאכילה כגון הירקות שאוכלין אותן כשהן חיין בחומץ ובשמן ומדיח אותן שיהו מזומנין לערב:
אבל דבר שדרכו לבא ברותחין. שמבשלין אותן בערב כדי לאוכלן א''כ למה נתיר להדיחן מן המנחה ולמעלה שהרי יכול לעשות זה בערב:
דעד דהאי דא גלשה הוא מקנב. כלומר עד שיהא זה רותח שהרי בלאו הכי ממתין הוא עד שיהו המים רותחין ובתוך כך הוא מקנב ומתקן אותן:
אמר ר' מנא דלא היא. שאם אתה אומר כן להמתין בכך עד הערב:
אף הוא מתבייש. כלומר שמתעכב מלשון ויחל עד בוש הוא. ולא מקנב כלל שממהר בערב לעשות התבשיל ונמצא בא לידי סכנה אם מפני התענית שמתעכב הוא או מפני התולעים שבירק אם אין לו פנאי לקנב ולהסירן:
מהו להדיח וכו'. ביה''כ שחל להיוח בחול:
מהו מימר לחליטה. לנכרי העושה מיני חליטה ברותחין אם מותר לומר לו מן המנחה ולמעלה עביד לי חליטה שיהא מוכן לערב מיד:
עביד לי תופין. לחם אפוי מלשון תופיני מנחת פתים:
זה אוכל נפש. והתירו לומר לו מן המנחה ולמעלה כדי שיהא מזומן לערב מיד אבל פתילה להדליק אינו אוכל נפש ויכול להמתין ולעשותה בערב:
Psa'him
Daf 29a
משנה: 29a מוֹשִׁיבִין שׁוֹבָכִין לַתַּרְנְגוֹלִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. וְתַרְנְגוֹלֶת שֶׁבָּֽרְחָה מַחֲזִירִין אוֹתָהּ לִמְקוֹמָהּ. וְאִם מֵתָה מוֹשִׁיבִין אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ. גּוֹרְפִין מִתַּחַת רַגְלֵי בְהֵמָה בְאַרְבָּעָה עָשָׂר וּבַמּוֹעֵד מְסַלְּקִין לַצְּדָדִין. מוֹלִיכִין וּמְבִיאִין כֵּלִים מִבֵּית הָאוּמָּן אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד׃
Traduction
Il est permis le 14 Nissan de remettre en place les planches du poulailler. On remet à sa place une poule qui a commencé à pondre des œufs; et si elle est morte, on en met une autre à sa place. Le 14 Nissan, on enlève le fumier au-dessous des pattes des animaux pur le jeter dehors, et pendant la demi-fête on le range sur les côtés de l’étable. On peut aussi, en ce jour du 14, apporter des ustensiles chez l’ouvrier, ou en ramener de là, si même ce n’est pas pour le besoin immédiat de la fête.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מושיבין שובכי' לתרנגולין בי''ד. עושין להם מקום לעמוד שם כמו שעושין שובכין ליונים:
תרנגולת שברחה. מעל הביצים שישבה עליהם מחזירין אותה למקומה ומשום הסיפא דלקמיה נקט לה שאם מתה מושיבין אחרת תחתיה ואף על גב דאיכא טירחא יתירה להושיב תרנגולת אחרת על הביצים שהוחמו. והך דינא תרנגולת שברחה כו' במועד איירי וכגון שישבה עליה שלשה ימים כדקאמר בגמרא שאם לא יחזרוה יפסדו הביצים:
גורפין מתחת רגלי הבהמה. הזבל ומשליכו לחוץ בי''ד:
ובמועד. שהוא חמור אין משליכין לחוץ אלא מסלקין הזבל לצדדין:
מוליכין ומביאין כלים מבית האומן. בי''ד ואע''פ שאינן לצורך המועד:
הלכה: מוֹשִׁיבִין שׁוֹבָכִין לַתַּרְנְגוֹלִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. הָא בְמוֹעֵד אָסוּר. אֵין מַרְבִּיעִין אֶת הַבְּהֵמָה בְמוֹעֵד. אֲבָל מוֹלִיכִין אוֹתָהּ לַבָּקוֹרֶת. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. חֲמוֹרָה שֶׁהִיא תוֹבַעַת זָכָר מַרְבִּיעִין אוֹתָהּ שֶׁלֹּא תֵיצַן. וּשְׁאָר כָּל הַבְּהֵמָה מוֹלִיכִין אוֹתָהּ לַבָּקוֹרֶת. וּמְקִיזִין דָּם לָאָדָם וְלַבְּהֵמָה בְמוֹעֵד. וְאֵין מוֹנְעִין רְפוּאָה מֵאָדָם וּמִבְּהֵמָה בְמוֹעֵד.
Traduction
De ce que la Mishna autorise, au 14 Nissan, de remettre le poulailler, il résulte que c’est l’interdit pendant la demi-fête. On ne doit pas en ce dernier jour concourir à l’accouplement d’un animal, mais on peut le mener au pacage (où cet accouplement sera spontané). R. Juda dit: lorsqu’une ânesse en rut réclame le mâle, il faut l’accoupler; car la laisser se refroidir est un danger mortel. Quant aux autres animaux, il suffit de les mener au pacage. De même, on peut saigner un homme ou un animal pendant la demi-fête (en raison du danger d’attendre), et on ne manquera pas de leur donner tous les remèdes nécessaires en ces jours.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מושיבין וכו' הא במועד אסור. כלומר הא דנקט בי''ד גבי מושיבין לדיוקא קתני דאלו במועד אין מושיבין וקמ''ל דסיפא תרנגולת שברחה וכו' במועד הוא דאיירי כדלקמן והלכך מפסיק התנא בין הך בבא דנקט בי''ד בהדיא ובין בבא דסיפא דאף במועד מותר אם יש כאן הפסד ביצים:
אין מרביעין וכו'. תוספתא היא בפ''ב דמ''ק:
לבקורת. במקום שהבקר עומדין והיא נרבעת שם מאיליה:
שלא תיצן. שהחמורה כשתובעת ואינה נרבעת מצטננת היא:
תַּרְנְגוֹלֶת שֶׁבָּֽרְחָה מַחֲזִירִין אוֹתָהּ לִמְקוֹמָהּ. וְהֵן שֶׁיַּחֲזִירוּהָ שְׁלֹשָׁה יָמִים לַמְדוֹרָהּ. וְאִם מֵתָה מוֹשִׁיבִין אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ. וְהִיא שֶׁיָּֽשְׁבָה עַל בֵּיצֵיהָ שְׁלֹשָׁה יָמִים מֵעֵת לָעֵת. אָמַר רִבִּי מָנָא. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. שְׁלֹשָׁה עָשָׂר אַרְבָּעָה עָשָׂר חֲמִשָּׁה עָשָׂר. וּמִקְצַת הַיּוֹם כְּכוּלּוֹ. אָמַר רִבִּי אָבוּן. תִּיפְתָּר שֶׁיָּֽשְׁבָה מֵאֵילֶיהָ. וְלֵית שְׁמַע מִינָהּ כְּלוּם.
Traduction
On remet la poule sur les œufs'' est-il dit; à condition qu’il y ait moins de 3 jours depuis son départ (car, passé ce laps de temps, ce serait inutile, les œufs étant froids et perdus). ''Si elle est morte, on la remplace'' à condition qu’elle y ait passé au moins 3 jours (et qu’à défaut d’une autre poule les œufs seraient perdus). En effet, dit R. Mena, on peut le déduire des diverses recommandations faites par la Mishna: le 14, il est question de l’installer; puis se passent les 2 premiers jours de fête, les 15 et 16, après quoi (soit au bout de 3 jours) on parle de la remplacer, en comptant ce dernier jour comme un entier. Toutefois, dit R. Aboun, on ne peut rien conclure de là, car il se peut que la poule s’y soit installée spontanément (à un moment quelconque, et lorsqu’à la demi-fête elle a quitté, il y avait moins de 3 jours, et pourtant on la remplace).
Pnei Moshe non traduit
תרנגולת וכו' והן שיחזירוה שלשה ימים למרודה. ודוקא אם מחזירין אותה עד שלשה ימים משמרדה וברחה אבל טפי לא דכבר נפסדו הביצים ואין החזרה מועלת כלום:
ואם מתה וכו' והוא שישבה על ביצה ג' ימים מעת לעת. דוקא אם הראשונה ישבה על הביצים ג' ימים דאז כשמתה מושיבין אחרת תחתיה לפי שכבר הוחמו ואם לא יהו מושיבין אחרת עליהן יופסדו לגמרי:
מתניתא אמרה כן שלשה עשר ארבעה עשר חמשה עשר וכו'. כלומר מדיוקא דמתני' שמעי' הכי דכשכבר ישבה עליהן ג' ימים עסקינן דהא ודאי הך סיפא במועד הוא דאיירי שהתירו חכמים לעשות לדבר האבד אם לא יעשה. ומדקתני ברישא מושיבין שובכין בי''ד ש''מ דוקא שובכין והוא מקום עמידתן עושין בי''ד אבל לטרוח ולהושיב התרנגולת על הביצים אסור אף בי''ד ואם כן סיפא דאיירי במועד וכדאמרן ומסתמא בתחילת מועד שהוא יום י''ו איירינן שהוא התחלת ההיתר לענין זה ונמצא שתרנגולת זו ע''כ שהושיבו אותה בי''ג דהא אמרי' בי''ד אסור להושיב לכתחלה והרי כאן ג' ימים שעברו עליה י''ג וי''ד וט''ו ואם מתה בי''ו שהיא התחלת המועד מושיבין אחרת תחתיה:
ומקצת היום ככולו. כלומר אע''ג דג' ימים מעל''ע בעי' ואם הושיבו אותה ביום י''ג אין כאן ג' מעל''ע שלימין לפיכך קאמר דהא ל''ק דמקצת היום ככולו. ולא דין דמקצת היום ככולו קאמר וכדאמרי' בעלמא דהא מעל''ע קאמרי' ובכה''ג לא שייך מקצת היום ככולו אלא דלענין החשבון הג' ימים מעל''ע הוא דקאמר וכמפרש דבריו הוא דלא תימא דוקא אם הושיבו אותה בתחילת ליל י''ג כדי שיהא ג' ימים מעל''ע בהתחלת המועד אלא ה''ה אפי' הושיבו אותה ביום י''ג. עצמו שפיר נמי משכחת לה ממקצת יום י''ג עד מקצת יום י''ו ובאותה שעה עצמה איכא ג' ימים מעל''ע:
תיפתר שישבה מאליה ולית ש''מ כלום. ממתני' לא מצית לדייק הכי שאע''פ דשמעינן ממתני' שאין מושיבין על הביצים לכתחלה בי''ד וקאמרת דמיום שהושיבו אותה עד התחלת ימי המועד דאיירינן בסיפא ע''כ דאיכא ג' ימים מעל''ע הא לאו דיוקא היא דתיפתר שישבה מאליה בי''ד וכי מתה בהתחלת ימי המועד ליכא אלא שני ימים מעל''ע ואפ''ה מושיבין אחרת תחתיה:
זֶבֶל שֶׁבַּמָּבוֹי מְסַלְּקוֹ לְצַד. שֶׁבָּרֶפֶת וְשֶׁבַּחָצֵר מוֹצִיאוֹ לָאִישְׁפָּה. אָמַר רִבִּי בָּא. הָדָא דְתֵימַר. בְּחָצֵר קְטַנָּה. אֲבָל בְּחָצֵר גְּדוֹלָה מְסַלְּקוֹ לְצַד. הָרֶפֶת בֵּין גְּדוֹלָה בֵין קְטַנָּה מוֹצִיאוֹ לָאִשְׁפָּה. אָמַר רִבִּי בָּא. מִפְּנֵי שֶׁנִּיווּלָהּ קָשָׁה.
Traduction
– Les ordures, au milieu d’une ruelle (assez large), devront être rangées sur les côtés; celles de l’écurie, ou de la cour, doivent être portées sur le fumier. Cette dernière règle, dit R. Aba, est vraie pour une petite cour; mais dans une grande cour (assez spacieuse), on les rangera sur les côtés. Dans une écurie, soit grande, soit petite, on les emportera en tous cas du fumier; car, dit R. Aba, l’amas en ce cas donnerait une mauvaise odeur, qui pourrait être pernicieuse.
Pnei Moshe non traduit
זבל שבמבוי. שהוא רחב ויכול לסלקו מסלקו להצד:
שברפת וכו'. תוספתא היא בפ''ג הדא דתימא בחצר קטנה שאין מקום לסלקו לצדדין אבל בחצר גדולה וכו' והרפת לעולם מוציאו לאשפה וכדמפרש טעמא מפני שניוולה קשה שמתאסף הזבל תמיד בה וריחה קשה כשאין מנקין אותה כולה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source